פסק-דין בתיק ה"פ 3340/04

1.         זוהי בקשה לביטול פסק בורר שניתן על-ידי בית הדין לממונות בירושלים ביום  29.6.04. בקשה זו נדונה יחד עם בקשה אחרת לאישורו של אותו פסק (ה"פ 3287/04).

2.         וזה היה סיפור המעשה: בין המבקשת, מוקד תהילה בטחון בע"מ ("המבקשת") לבין המשיבה שחר ושות' - חברה לעבודות עפר, בניה, כבישים ופיתוח בע"מ ("המשיבה"),  השתכלל ביום 28.5.02 הסכם לאספקת שירותי שמירה ("ההסכם"). על-פי אותו הסכם, הזמינה המשיבה מהמבקשת שירותי שמירה ואבטחה. הסכם קבע את התנאים בהם תספק המבקשת שומרים בשכר, וכן את דרישות האבטחה באתרים בהם תוצב אותה אבטחה. בהסכם נקבע סעיף בוררות למקרה שתהיה מחלוקת בין הצדדים. וכך נאמר באותו סעיף: "בכל מקרה חלילה של מחלוקת בין הצדדים בכל הקשור והנובע מהסכם זה, ידון בית הדין לממונות שליד המועצה הדתית בירושלים, חתימה על הסכם זה כמוה כחתימה על שטר בוררות לכל דבר ועניין".

3.         לימים התגלעה מחלוקת בין הצדדים. המחלוקת נסבה על גניבת כלי רכב מסוג מעמיס זחלי, ככל הנראה ביום 27.10.02 מאתר בו פעלה המשיבה - סטף - עין כרם. המשיבה תבעה פיצוי על הנזק שנגרם לה כתוצאה מגניבת כלי הרכב, ואילו המבקשת העלתה טענות שונות ובעיקרן הטענה, לפיה האתר כלל לא היה נתון לאחריותה. מאוחר יותר נטען על ידי המבקשת, כי הרכב לא היה נתון בבעלות המשיבה, ואף כי המשיבה עצמה היתה מעורבת בהיעלמותו.

4.         בעלי הדין לא הצליחו ליישב את הסכסוך ביניהם והמשיבה יזמה ביום 14.11.02 הליך בבית הדין לממונות. המבקשת לא השלימה עם פתיחת הליך זה בבית הדין לממונות. המבקשת סברה כי מותב בית הדין לא נקבע כראוי, וכי בכל מקרה ההסכם מחייב את החלת "הדין והחוק הישראלי", דבר שאין בידי בית הדין לעשותו. המבקשת הודיעה לבית הדין מיד עם פתיחת הדיונים בפניו כי היא כופרת בסמכותו. משהחל בית הדין בדיוניו, פנתה המבקשת, ביום 31.8.03, לבית משפט זה (ה"פ 2257/03) וביקשה להורות על העברת הבוררים מתפקידם. המבקשת טענה כי לא קיים הסכם בוררות בר תוקף בין הצדדים, וכי בכל מקרה הבוררות חייבת להתנהל על-פי הדין המהותי. בדיון שנערך ביום 1.9.03 הסכימה המבקשת למחוק את בקשתה. המבקשת טוענת כי הסכימה למחוק את בקשתה נוכח העובדה כי סוכם ש"חוק השומרים, חוק החוזים וחוק חוזי קבלנות יהוו בסיס לכל החלטה בהליך הבוררות". בפועל, החלטת בית המשפט איננה כוללת הוראה כזו, והמבקשת הסכימה למחוק את ההליך לאחר שבאת-כוח המשיבה הודיעה כי "כל תנאי שבממון שקיבלנו על עצמנו במפורש בהסכם השמירה תקף, ומקובל עלינו שבית הדין יקח בחשבון תנאים אלו בין שאר שיקוליו". יש להדגיש שבאת-כוח המשיבה עמדה מראש על כך שלא ניתן לכבול את בית הדין "לדיון לפי המהותי הישראלי", ושבית הדין לא יהיה מחוייב לנמק את פסק דינו.

5.         בעקבות דברים אלה, חודשה הבוררות אך המשיכה להתנהל בעצלתיים. לא ניתן שלא להתרשם מכך שהמבקשת הכבידה על דיוניו של בית הדין. בין היתר, הודיע בא-כוחה של המבקשת, לאחר דיון שנערך ביום 18.11.03, על התפטרותו מן הייצוג, עקב חוסר אמון מוחלט במותב בית הדין.

6.         ביום 9.6.04 ניתן פסק בוררות אשר חייב את המבקשת לשלם סכום של 293,184 ש"ח. בתוך כך, מתח בית הדין ביקורת על התנהגות המבקשת, אך נמנע מלנמק את הפסק, למעט הציון כי הוא מבוסס על "בירור העובדות לאשורן, ועיון "במקורות ההלכתיים ובהתחשב בחוק האזרחי".

מכאן הבקשה לביטול הפסק. בבקשה פורטה שורה שלמה של עילות, ועושה רושם שהמבקשת ניצלה עד תום, עילה אחר עילה, את העילות הקבועות בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, ולא חסכה בעמל כדי להתאים את מעט הנתונים שיש בידה במטרה להקים את אותן עילות. כך, טענה המבקשת כי הבוררים הוציאו את פסק הבורר "כאשר לא היה הסכם בורר תקף, כי פסק הבוררים ניתן על ידי בוררים שלא התמנו כדין, שהבוררים חרגו מהסמכויות הנתונות להם לפי הסכם הבוררות, שהותנה שעל הבוררים לפסוק על פי הדין והם נמנעו מלעשות כן". בנוסף, טענה המבקשת, כי לא ניתנה לה הזדמנות נאותה לטעון את טענותיה וכי הבוררים לא הכריעו באחד העניינים שנמסרו להכרעתם.

7.         מרבית טענות המבקשת לא שמורות בידיה עוד. הטענות כי הבוררים לא התמנו כדין, כי הבוררים חרגו מסמכותם, כי לא היה הסכם בוררות תקף, או כי הותנה שעל הבוררים לפסוק על פי הדין והם לא עשו כן, אין להן מקום. טענות אלה כבר הועלו בבית המשפט בדיון שהתקיים ביום 1.9.03 (ה"פ 2257/03). המבקשת לא עמדה על הטענות, ומחקה את בקשתה. במצב זה,  אין המבקשת יכולה לשוב ולהידרש אל אותן טענות על יסוד אותה תשתית עובדתית. בעל דין אשר הגיש בקשה לבית משפט ובחר להימנע מבירורה, איננו יכול להמתין לתוצאות הבוררות על מנת לשוב ולהעלות אותן טענות עצמן. יש להדגיש, כי דרך פעולה כזו נושאת אופי של מהלך טקטי, הנטול יסוד מריטורי. המבקשת ידעה היטב בעת שמשכה את בקשתה כי המשיבה לא חזרה בה מעמדתה, לפיה בית הדין איננו מחויב לנמק את פסקו, ולשקול את מכלול השיקולים לרבות מנהג המדינה, והחוקים הנהוגים במדינה. המבקשת גם לא יכולה היתה לתת את ידה להמשך הבוררות בפני מותב, אשר לפי טענתה הוא נטול סמכות, או על פי הסכם בוררות אשר אין לו תוקף. משעה שעשתה כן, לאחר בירור בבית משפט, אין היא יכולה לנסות ולכפור עתה באותה סמכות או באותו הסכם בוררות.

8.         יתר על כן, ועל מנת להפיס את דעת המבקשת, ניתן לציין עוד כי אין יסוד לטענה שבית הדין היה חייב לקיים את דיוניו לפיו הדין המהותי. נכון הוא שההסכם בין הצדדים קבע במפורש כי אין בו כדי לגרוע מהוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת הסכם). נכון גם שההסכם קבע כי מדובר ב"הסכם קבלנות כמשמעותו בחוק הסכם קבלנות", וכן קיימות בו התייחסויות נוספות לדין הישראלי. יחד עם זאת, הצדדים הסכימו על העברת כל המחלוקות לדיון בבית הדין לממונות. התוספת לחוק הבוררות, קובעת במפורש כי "הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו; הבורר לא יהיה קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי-הדין הנוהגים  בבתי-המשפט". מכאן, כי השחרור מן הדין המהותי טבוע בקיום הבוררות אלא אם כן נאמר אחרת או ניתן להסיק כך על פי התכלית המונחת ביסוד ההסכם. עצם העובדה כי ההסכם מפנה לתניות שונות בחקיקה דיספוזיטיבית אין בה כדי לקשור את הבורר. דברים אלה יפים במיוחד, כאשר אופי המותב של הבוררים הוא בעל אופי מיוחד, אשר יש בו כדי ללמד שבעלי הדין בחרו להם בוררות קהילתית או בוררות המיוחדת לצרכיהם, כאשר הם ערים לכך שאותו מיטב אינו פוסק אך ורק לפי הדין הכללי. בנסיבות כאלה, "בית המשפט לא יכרות הסכם בין הצדדים - לא במישרין ולא בעקיפין - וממילא יקבל ויחיל את המשפט הפרטי שהצדדים קבעו לעצמם. בית משפט לא יכפה על מתדיין הסכם שלא חפץ בו... במקום שהליכי הבוררות אמור לחול 'מיטב שפיטתו' של הבורר ומשפט המדינה אינו מחייב אותו, העברת ההליך לבוררות מבית משפט שקולה כנגד שינוי בזכויות הצדדים, וחייבים אנו - אומר השופט חשין ברע"א 985/93 אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס, פ"ד מח(1) 397 - ליתן דעתנו לדבר". דברים אלה היו אמנם בגדר דעת מיעוט, אך לא לעניין הבנתו ופרשנותו של תניית בוררות מסוג זה.

לא נותרו אלא השאלות אם נמנע מהמבקשת לשטוח את טענותיה בפני בית הדין ולהציג את ראיותיה, ואם נמנעו הבוררים מלהכריע באחת הסוגיות שהובאו בפניהם.

9.         על מנת לחסות תחת עילת הביטול לפיה לא ניתנה לבעל הדין הזדמנות לטעון טענותיו, חייב אותו בעל דין להראות כי הבורר הוא האחראי למחדל (ע"א 785/82 גרסטל נ' מבני כפה חפץ בע"מ, פ"ד לז(3) 292, 298) וכאשר לבעל הדין היתה הזדמנות להביא ראיותיו, אך לא עשה כן מטעמיו - לא ישמע בבקשתו לביטול הפסק (ראו ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (ת"א, תשנ"א, עמוד 440 סעיף 451). גם כאן הציגו המבקשים שלל טענות. בעיקרו של דבר הם טענו כי בית הדין השמיע כלפיהם הערה מוקדמת, לפיה "נגנב טרקטור - לא תשלמו". כמו-כן, בית הדין מנע חקירתם של עדים, לא חייב את המשיבה להציג רישיון רכב למרות ההערות החוזרות ונשנות, ומנע הבאת עדים. עיון בפרוטוקול וכן במסמכי בית הדין מלמד, כי טענות אלה אינן מבוססות דיין. השמעת הערה אגב מהלך הדיונים, איננה שקולה כדי פגיעה ביכולת הטיעון של בעלי הדין, והיא נהוגה לא רק בהליכי בוררות. בכל הנוגע להבאת עדים והצגת ראיות, נראה כי בית הדין נהג במבקשת באורח רוח מספיק, כעולה מהנספח שצורף להחלטת בית הדין ואשר מפרט כראוי את עמדות בית הדין (מש/2). יודגש, כי המבקשת ניסתה להתנות תנאים עם בית הדין בנוגע לדרכי הדיון בפניו. בין היתר לא מילאה אחר החלטת בית הדין מיום 28.10.03 אשר חייבה אותה להגיש את שמות העדים שברצונה להעיד. המבקשת גם לא דאגה למלא אחר החלטת בית הדין מיום 18.11.03, בכל הנוגע לסיכום טענותיה. לעומת זאת, התפטר בא-כוחה של המבקשת מן הייצוג, תוך מחאה על דרכי ניהולו של הדיון, דבר שהיה בו משום הכבדה של ממש על המשך ניהול הדיון. לא היתה זו התפטרות ראשונה של בא-כוח המבקשת, ובא-כוח קודם של המבקשת התפטר אף הוא מן הייצוג. למבקשת אין הסברים מספיקים בנוגע לדרכי ניהול אלה של הדיון, וקטיעת חקירה משום שאיננה רלבנטית, היא כשלעצמה אין בה משום פגם, כפי שהעיר בית הדין (מש/2). במצב זה, הערת בית הדין, לפיה דרכי הניהול מעלים תמונה קודרת של סחבת נוראה היה בה ממש, והיא איננה מאפשרת למבקשת להעלות טענות שעניינן פגיעה בזכות הטיעון.

גם הטענה, לפיה המבקשת לא ידעה כי עליה להגיש סיכומים במועד שנקבע איננה טענה, שכן המשיבה העבירה עותק מהחלטת בית הדין לידי המבקשת (מש/28). משעה שכך עשתה המשיבה, מושתקת המבקשת מהעלאת טענות הנוגעות לפגיעה בזכותה, שכן היה בידיה לפנות לבית הדין ולבקש את בית הדין לאפשר לה להגיש סיכומים או להשמיע טענות, בהתאם לצרכיה.

10.       הוא הדין בהעדר הכרעה באחד העניינים שנמסרו לבוררים. הבוררים לא חויבו לנמק את הפסק, ועל כן אין בסיס מספיק לטענה לפיה התעלמו הבוררים משאלה זו. השאלה הונחה בפניהם, הם היו ערים לה, ומתוך שקבעו את מה שקבעו ניתן ללמוד כי הם דחו את הטענה.

התוצאה היא שאני דוחה את הבקשה לביטול פסק בורר, ומאשר את פסק הבורר. המבקשת תחוב בהוצאות הליך זה בסכום של 10,000 ש"ח.

ניתן היום, כ"ו בסיון תשס"ה (3 ביולי 2005), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: